מאת: אורן ניסים

אני מאוד בעד הרעיון של הליכי גישור. נראה לי שאם אפשר להימנע מבתי משפט צריך בהחלט לעשות את זה. המכונה של בתי המשפט רחוקה מלהיות משומנת, היא מתנהלת בעצלתיים זוללת הרבה דלק (כסף) ונוסעת כמו טרנטה. בנוסף המכונה הזו רק לעיתים רחוקות רואה באמת את האדם הקטן, את צרכיו ואת מה שטוב באמת עבורו. רוב הזמן הוא רק חייל במשחק הזה ושוכחים שגורלו עומד על הכף כאן. במקרה של הליכי גישור לעומת זאת העניין שונה לחלוטין.

מי שעומד במרכז של גישור הם שני הצדדים השותפים לתהליך וזהו. האינטרס המשותף הוא להגיע לפשרה שתהא מקובלת על שני הצדדים וכולם יצאו מבסוטים עד כמה שניתן, עם כספם בכיסם ואם אפשר אפילו עם חיוך על הפנים. כל פעם שמחלוקת לא מצליחה להיפתר בגישור צריך לבדוק: א. האם המגשר טוב מספיק. ב. האם הצדדים רוצים לפתור באמת את המחלוקת או שמא בא להם להתכתש קצת בבימ"ש. לגבי השאלה השנייה אין הרבה מה לעשות. לפעמים אנשים רוצים לנקום אחד בשני, למרר אחד לשני את החיים ולראות את הצד השני מזיע וסובל והם מוכנים לעשות בשביל זה הרבה - לשלם כסף, להיגרר לבתי משפט, לשבת עם עורכי דין ולתכנן טוב יותר את הנקמה.

זה נפוץ במיוחד בתיקי גירושין כיוון שהמרחק בין אהבה לשנאה קטן מאוד. לגבי הסוגיה הראשונה שהעלינו על הצלחתו של גישור קרי איכות המגשר, יש בעיה. להיהפך היום למגשר זו פרוצדורה פשוטה מאוד. קורס של עשרה מפגשים הופך אותך למגשר מוסמך. אמנם צריך לרכוש ניסיון אבל במישור הפורמאלי אחרי אותם 10 מפגשים אתה יכול להתחיל בגישור. הקורס לא באמת נותן כלים מספקים (מניסיון) ויוצא שמסתובבים בשוק המון מגשרים שלא ממש יודעים מה הם עושים.

לדעתי כל עולם התוכן של הליכי גישור חייב לעבור מיסוד רציני ולהיהפך לתואר בפני עצמו. במסגרת הלימודים צריך לגעת בסוגיות פסיכולוגיות, כלכליות, ערכיות, ארגוניות ועוד ועוד. רק אחרי רכישת ההשכלה המתאימה יוכלו המגשרים לעשות הליכי גישור כמו שצריך ולבנות את המקצוע הזה כך שיהווה אלטרנטיבה אמיתית לבתי המשפט.