מאת: אורן ניסים

החלק הכי מבאס בלהיפרד הוא חלוקת רכוש. בחיי, סה"כ פרידות הם המון פעמים דבר חיובי מאוד. בשביל מה סתם לריב, לצעוק, למרר אחד לשני את החיים ? לפעמים זה פשוט לא זה. שני בני זוג נפגשים. בשלב הראשון הם בכלל לא רואים אחד את השני באמת, מה שהם רואים זה מערכת של השלכות ושל פנטזיות, מנותקת מהמציאות. כל אחד מאיתנו מסתובב עם תמונה דמיונית של בן/בת הזוג המושלמים עבורו/ה.

כשמגיעה פרטנרית שנראית מתאימה לתמונה הזו פחות או יותר מתחילה קדח ההשלכות. כעבור כמה זמן המציאות מתחילה להיכנס לחייהם של בני הזוג, ההשלכות מתחילות לרדת ובני הזוג עומדים אחד מול השני באמת. באותו שלב הרבה פעמים הם מגלים שזה לא באמת זה. ואז מגיעה הפרידה, ועם הפרידה- חלוקת רכוש. הזוג המאוהב הצעיר קונה לעצמו דברים משותפים, מזכרות קטנות, מתנות, רהיטים ועוד...

אני אפילו לא מדבר על זוג נשוי. מספיק להיות שנתיים-שלוש עם מישהי ולגור איתה קצת בשביל שיהי מספיק רכוש משותף והסרט של חלוקת רכוש יהיה קשה ומייגע. הדבר הכי קשה הוא כשהרכוש שנרכש ביחד גם נושם. למה אני מתכוון ? כלב ! כלב הוא לא רכוש אבל הוא גם לא ילד. אי אפשר ללכת לבימ"ש בשלב של חלוקת רכוש ולהוכיח מסוגלות הורית כדי לשמור את הכלב. צריך להגיע להסכמה לגבי זה. ומה לעשות שכשנפרדים קשה להגיע להסכמות ? בעיה. ומה הפיתרון ? ללמוד מהניסיון.

מה שזה אומר זה שטעות כזו עושים פעם אחת. כבר כשבונים את הקשר צריך לחשוב שאולי תהיה כאן בסוף חלוקת רכוש. זה איום ונורא אבל זו המציאות. כשקונים רכוש שאין לו המון ערך זה לא קריטי אבל עם בע"ח- קריטי מאוד. צריך לסכם כבר כשמביאים את החיה עם מי היא הולכת במקרה של פרידה וחלוקת רכוש. לא נעים אבל הכרחי, עם האהבה חזקה היא אמורה לשרוד את זה בקלות.

בדיוק מאותה סיבה צריך לדעתי לערוך הסכמי ממון כשמתחתנים. לא רומנטי, לא נעים אבל חוסך המון כאב ראש. חלוקת רכוש יכולה להוביל להמון כאב שלא קשור לרכוש עצמו. לפעמים רק המחשבה שהיא תהנה לבד (או רחמנא ניצלן עם מישהו אחר) מרכוש שקנינו ביחד, משגעת. אין מה לעשות, אלו החיים. אם אתם שואלים אותי אני מעדיף את זה בהרבה מאשר שיישארו לי מול הפנים דברים שכל הזמן יזכירו לי אותה...